ולצפונים היתה עדנה. ככה זה כשהנגב עובר לחרמון. נו בסדר, מגיע להם פעם אחת לישון עוד שעה...
הירושלמים לעומתם משכימים מוקדם מהרגיל כדי להצטרף בנקודת היציאה ולא במסמייה כהרגלם. שרדנו גם את זה.
איתן כבר תפס קביעות על הליווי, החובש הוא הפעם אייל, ויעל אף היא בין מקבלי הפנים, למרות שאינה מצטרפת לטיול.
לדרך. עד לצומת אלונים, שם עושים הפסקה לקפה ומינהלות ניקוז, אוספים בצמתים אנשי מרכז וצפון ואפילו סניף ערד (איציק) משלב ביקור משפחתי עם דבקות במשימה, ומצטרף אלינו. הוא, המקל ההיסטורי, והבקבוקון.
עוד צפוניים מצטרפים באלונים ובצומת בית זרזיר, גלעד ממתין בצומת גומא, כך אומרים.
בהרכב מלא, חולפים על פני קריית שמונה ומתחילים לטפס. כבר בתחילת הנסיעה שמנו לב שלמרות הרמזים המתרבים לבואו של הקיץ הקרב, עדיין שולט מסביב הגוון הירוק, ולא החום-צהוב הבוהק של הנגב שאליו הורגלנו בחודשים האחרונים.
עוברים את עין קיניה, קלעת נמרוד, נווה-אטי"ב ופאתי מג'דל-שמס ומתארגנים להליכה במגרש החניה הגדול והשומם של אתר החרמון.
התייבשנו, אכלנו, שתינו תה/קפה באדיבותה של משפחת ורדי, והמשכנו במורד העמק המתחבר לנחל סנאים כשמגמת פנינו הר סנאים. במעלה ההר, קצת לפני הפסגה, עוצרים בחורבותיו של מקדש יטורי. מי הם היטורים ? איך זה שלא שמענו עליהם עד עכשיו ? מוזר. עכ"פ מי שרוצה לדעת עליהם קצת יותר, יש כאן קישור בויקיפדיה.
עוד עצירה ליד נבי חזורי, אתר קדוש לדרוזים שלידו יש גם אתר הנצחה לחללי סיירת אגוז ואתר פיקניקים. עוגות, יין ומיני תרגימה נשלפים ממסתורם, טיש לתפארת נפתח בצל אלוני הענק, מילים של תודה נאמרות לגלעד (תודה לציבי על היוזמה והאירגון) וכיאות למטיילים ותיקים, אנחנו משאירים את השטח נקי ונעלמים לתוך השקיעה. כלומר לאוטובוס בדרך הביתה.
תודה לכולם על הקפה, העוגיות, הפירות היבשים, על הושטת העזרה במקומות הקשים, על כל מי שהגיש סעד לפצועים (היו לנו שניים במשך העונה, כרמית ואתי), ועל חדוות הטיול והאוירה הטובה שהיו לכל האורך. תודה על הפירגון לבלוג ולכל מי שתרם תמונות משלו.
תודה לצוות "אסכולות", כרמית, איתן, יעל וגלית לחובשים ולנהגים המתחלפים,
וכמובן לגלעד על החוכמה והנעימות שבהן הוא מוליך אותנו בשבילים.
היה תענוג,
להתראות,
אבי
קישור לתמונות שלי נמצא כאן
לתמונות של גיל נמצא כאן. תודה לגיל ! כרגיל...
ולתמונות של אמה נמצא כאן. תודה גם לאמה על התמונות ועל ההשגחה הרפואית.
הירושלמים לעומתם משכימים מוקדם מהרגיל כדי להצטרף בנקודת היציאה ולא במסמייה כהרגלם. שרדנו גם את זה.
איתן כבר תפס קביעות על הליווי, החובש הוא הפעם אייל, ויעל אף היא בין מקבלי הפנים, למרות שאינה מצטרפת לטיול.
לדרך. עד לצומת אלונים, שם עושים הפסקה לקפה ומינהלות ניקוז, אוספים בצמתים אנשי מרכז וצפון ואפילו סניף ערד (איציק) משלב ביקור משפחתי עם דבקות במשימה, ומצטרף אלינו. הוא, המקל ההיסטורי, והבקבוקון.
עוד צפוניים מצטרפים באלונים ובצומת בית זרזיר, גלעד ממתין בצומת גומא, כך אומרים.
בהרכב מלא, חולפים על פני קריית שמונה ומתחילים לטפס. כבר בתחילת הנסיעה שמנו לב שלמרות הרמזים המתרבים לבואו של הקיץ הקרב, עדיין שולט מסביב הגוון הירוק, ולא החום-צהוב הבוהק של הנגב שאליו הורגלנו בחודשים האחרונים.
עוברים את עין קיניה, קלעת נמרוד, נווה-אטי"ב ופאתי מג'דל-שמס ומתארגנים להליכה במגרש החניה הגדול והשומם של אתר החרמון.
תחנה ראשונה ועתירת הסברים גאולוגיים היא בקעת מָן שנוצרה, כך גלעד, מקריסתן של דולינות (בולענים). יש מי שקושר את בקעת מָן והדולינות ומציע לקרוא לעמק עמק המנדולינות. חביב. בתחתית הבקעה, אשר הרים גבוהים לה מצפון-מערב ומדרום-מזרח, יש בריכה המלאה מי גשמים ועדרי בקר הרועים שם שוברים את צמאונם במימיה. גלעד אומר שהבריכה היא דולינה שנחסם פתחה התחתון בדיוק לשם כך : אגירת מים להשקיית העדרים. אנחנו ממשיכים בכיוון כללי מערב ובקעת מָן מובילה אותנו לנחל ערער. אנחנו הולכים על הגדה הדרומית של הנחל, אפשר גם לומר שאלו המורדות הצפוניים של הר שזיף והר כחל. עצירה בצילם של עצים המיוחדים לאיזור זה, אלון שסוע ענק, וערער גלעיני, סקירות על צמחים, חיות וגיאולוגיה מפי גלעד, ותצפית על כל הרכסים שמצפון וממערב, הר דב, שיאון ועוד ועוד. ציפור חמקנית שציוצה מטריד את גלעד, מתגלה לבסוף בגוונים של חום כתום, אך קצרו ידי המתמצאים מלזהותה.
עולים דרומה על הר כחל, נחים קצת לקראת סוף העלייה ואחר גולשים במורדותיו הדרומיים דרך מכרות הכחל, (מחצב עם תכולת עופרת גבוהה המשמש לאיפור ולרפואה עממית, על שמם נקרא ההר) אל "העמק הנעלם" שבתחתיתו בריכת בטון עם מים צלולים וקרים-פחד. אמיצים שבנו קופצים למים ויוצאים מהם תוך שניות עם גוון כחלחל-קפוא. מי יודע, אולי זה המקור לשמו של ההר השכן...
התייבשנו, אכלנו, שתינו תה/קפה באדיבותה של משפחת ורדי, והמשכנו במורד העמק המתחבר לנחל סנאים כשמגמת פנינו הר סנאים. במעלה ההר, קצת לפני הפסגה, עוצרים בחורבותיו של מקדש יטורי. מי הם היטורים ? איך זה שלא שמענו עליהם עד עכשיו ? מוזר. עכ"פ מי שרוצה לדעת עליהם קצת יותר, יש כאן קישור בויקיפדיה.
ממשיכים לפסגתו של הר סנאים וכובשים אותה בסערה. סנאים לא פגשנו אבל תצפית נהדרת צפונה ומערבה, עמק החולה והרי הגליל העליון, ועוד צפונה, מלוא כל העין. הראות לא משהו, ובכל זאת יפה . גולשים דרומה ומזרחה לכיוון השביל המוביל לנווה אטי"ב, עוצרים ליד בריכת חפור, שהיא מאגר מים שנחפר ע"י הסורים, מוקפת בקיר אבנים יפה ובעצי זית מרשימים. פרות שבאות לשתות ממי הבריכה המבוצבצים, משלימות את המראה הפסטורלי.
חוזרים לשביל המוליך לנווה אטי"ב, הופך בהדרגה לאספלט ועובר בין מטעי דובדבנים ועדרי בקר, עלייה קטנה ואחרונה, ואנחנו במגרש החניה של מלון רימונים, שם ממתין לנו האוטובוס.
עוד עצירה ליד נבי חזורי, אתר קדוש לדרוזים שלידו יש גם אתר הנצחה לחללי סיירת אגוז ואתר פיקניקים. עוגות, יין ומיני תרגימה נשלפים ממסתורם, טיש לתפארת נפתח בצל אלוני הענק, מילים של תודה נאמרות לגלעד (תודה לציבי על היוזמה והאירגון) וכיאות למטיילים ותיקים, אנחנו משאירים את השטח נקי ונעלמים לתוך השקיעה. כלומר לאוטובוס בדרך הביתה.
זהו. נגמרה עוד עונה.
תודה לכולם על הקפה, העוגיות, הפירות היבשים, על הושטת העזרה במקומות הקשים, על כל מי שהגיש סעד לפצועים (היו לנו שניים במשך העונה, כרמית ואתי), ועל חדוות הטיול והאוירה הטובה שהיו לכל האורך. תודה על הפירגון לבלוג ולכל מי שתרם תמונות משלו.
תודה לצוות "אסכולות", כרמית, איתן, יעל וגלית לחובשים ולנהגים המתחלפים,
וכמובן לגלעד על החוכמה והנעימות שבהן הוא מוליך אותנו בשבילים.
היה תענוג,
להתראות,
אבי
קישור לתמונות שלי נמצא כאן
לתמונות של גיל נמצא כאן. תודה לגיל ! כרגיל...
ולתמונות של אמה נמצא כאן. תודה גם לאמה על התמונות ועל ההשגחה הרפואית.
