פָּרְסָהרוֹנים
איזה יום בהיר ! טוב, זה היה ידוע, תחזית וכאלה, אבל בכל זאת, בסוף ינואר זה לא מובן מאליו. אנשי הדרום וירושלים מצטרפים במסמיה, פלוגות ועוד צמתים בדרך המובילה דרומה למכתש רמון. נראה שהבחירה ב"אלונית" החדשה לעצירת הבוקר היא בחירה טובה. מקום חדש ושרותים נקיים, והשרות מהיר ויעיל, נגיד. כרמית עוד בגימלים, כך שהפעם המלווה שלנו הוא איתן והחובש-מאבטח הוא אלון.
עוברים את באר-שבע, משאבי-שדה ושדה-בוקר ויורדים למכתש רמון דרך מצפה רמון, כשמגמת פנינו הקיר הדרומי מזרחי של המכתש. עוזבים את כביש 40 על דרך עפר העולה צפון מזרחה באפיקו של נחל אפור הנשפך לנחל רמון, חוצים את נחל רמון, מדרימים קצת במקביל לאפיקו ובחניון סהרונים נערכים להליכה. מתחילים בעין סהרונים הסמוכה לחניון וכבר ניכרים עקבות השטפונות שהיו כאן לפני קצת פחות משבועיים : אפיקי הערוצים רטובים, יש זרימה של מים במספר מקומות, והגבים מלאים במים שחלקם אפילו צלולים.
מדרימים ויוצאים מהמכתש דרך "שער רמון", מה שמוביל אותנו לנחל נקרות. פוסעים בו כברת דרך ואח"כ עולים ממנו לכיוון כללי מזרחה ע"מ לרדת אל "ערוץ התאנים" (שם לא רשמי). למה תאנים ? טוב, זה עוד לא ברור, אבל כנראה בהמשך נקבל רמזים. גלעד כדרכו, מתבל את העצירות הקטנות בתיאורים דרמטיים של תהליכים גיאולוגיים, קרסטיים, תזוזת לוחות ושכבות, והעם שותה את דבריו בצמא. ה"אצבע" המצוקית שנראית במפה לא מאכזבת : המפל היבש שאנו מגיעים אליו, תחילה מלמעלה ואחר מדלגים לתחתיתו, משובב עין בעוצמתו. חדי עין מבחינים בהביטם מטה במשהו שנראה כשיח לבנבן ועירום. האם זו התאנה המובטחת ? נדע כשנגיע למטה.
הגענו. אכן נראה שזו התאנה ממנה שאב הערוץ את שמו הלא רשמי. אמנם דקדקני בוטניקה שבינינו טוענים כי זו אינה תאנה כלל וכלל, אלא פיקוס-בת-שקמה, המתחזה לתאנה, אלא שאינו מניב פירות כאחותו, אלא פגות קטנות וסמליות שאינן ראויות למאכל אדם, לא כל שכן מטייל. חונים בתחתית המפל הראשון ובצל התאנה-לא-תאנה (איזה צל ואיזה בטיח, בקושי יש שם רבע עלה), גזיות נשלפות וסנדויצ'ים מוצאים את דרכם ללוע רעב. ממשיכים.
עוד מפל מחכה לנו בהמשך, ובולדרים מספר, וגבים, כן גבים, מלאים במים כיאות לעונה ולנסיבות. הגב שבתחתית המפל השני מיועד לאמיצים ולמיטיבי-טפס. הגישה אליו היא דרך חריץ-מגלשה שפילסו המים בתוך הסלע ונדרשים סיוע ותמיכה בעליה ובירידה בחריץ המוביל כדי שכל הסיפור לא יסתיים במחלקה אורטופדית של סורוקה. כרגיל בלהקתנו, לא חסרים אמיצים שאינם מוותרים על ההצצה, ולא חסרים מסייעים. שווה שווה.
ממשיכים בירידה בערוץ ונשפכים לנחל נקרות פעם נוספת. טראומת כרמית עוד טריה למדי בזיכרון, כך שהירידה, בעיקר במקום בו יש אבנים "חופשיות", זהירה ואיטית. מה שבטוח. בנחל נקרות מתקדמים מערבה ודרומה, עוצרים בקטע קניוני ורב כוכים לקפה ומיני תרגימה, ממשיכים מערבה וצפונה, תוך כניסה ל"פרסה" של נחל נקרות , שלקראת סופה, כך אומר גלעד, אנו יוצאים למכתש ומיד יוצאים ממנו, ע"מ להגיע לדובדבן של הטיול, הלא הוא הר סהרונים. מה זה דובדבן, אבטיח. מה שנראה תמים למדי במפה מסתבר כעליה מכובדת למדי ששכרה בשפיצה : השמש המנמיכה מציפה באור אדמדם את כל הפנורמה המקסימה הנשקפת מפיסגת הר סהרונים : הר ארדון מצפון וגבעת חרוט בחזיתו, נחל רמון ונחל נקרות, מצוקי הגדה הצפונית של המכתש, ועוד ועוד, מלוא כל העין והלב.
מה נותר לנו ? השמש כבר במערב, עושה קולות של שקיעה, ירח מלא זורח, ט"ו בשבט היום. יאללה, גולשים לאוטובוס. יש קליטה בפלאפון, דיווחים לעורף : תדליקו בוילר, שימו עוף בתנור. נסיעה ארוכה, נגיע עוד שלוש שעות. נשאר קצת תה בתרמוס מהבוקר, תרגילי שחרור, נוהל קרוקס.
להתראות !
ולתמונות :
שלי, כמעט בלי מיון, כאן
של גיל (יותר יפות), כאן ,
של אֶמָה (מקסימות) כאן
איזה יום בהיר ! טוב, זה היה ידוע, תחזית וכאלה, אבל בכל זאת, בסוף ינואר זה לא מובן מאליו. אנשי הדרום וירושלים מצטרפים במסמיה, פלוגות ועוד צמתים בדרך המובילה דרומה למכתש רמון. נראה שהבחירה ב"אלונית" החדשה לעצירת הבוקר היא בחירה טובה. מקום חדש ושרותים נקיים, והשרות מהיר ויעיל, נגיד. כרמית עוד בגימלים, כך שהפעם המלווה שלנו הוא איתן והחובש-מאבטח הוא אלון.
עוברים את באר-שבע, משאבי-שדה ושדה-בוקר ויורדים למכתש רמון דרך מצפה רמון, כשמגמת פנינו הקיר הדרומי מזרחי של המכתש. עוזבים את כביש 40 על דרך עפר העולה צפון מזרחה באפיקו של נחל אפור הנשפך לנחל רמון, חוצים את נחל רמון, מדרימים קצת במקביל לאפיקו ובחניון סהרונים נערכים להליכה. מתחילים בעין סהרונים הסמוכה לחניון וכבר ניכרים עקבות השטפונות שהיו כאן לפני קצת פחות משבועיים : אפיקי הערוצים רטובים, יש זרימה של מים במספר מקומות, והגבים מלאים במים שחלקם אפילו צלולים.
מדרימים ויוצאים מהמכתש דרך "שער רמון", מה שמוביל אותנו לנחל נקרות. פוסעים בו כברת דרך ואח"כ עולים ממנו לכיוון כללי מזרחה ע"מ לרדת אל "ערוץ התאנים" (שם לא רשמי). למה תאנים ? טוב, זה עוד לא ברור, אבל כנראה בהמשך נקבל רמזים. גלעד כדרכו, מתבל את העצירות הקטנות בתיאורים דרמטיים של תהליכים גיאולוגיים, קרסטיים, תזוזת לוחות ושכבות, והעם שותה את דבריו בצמא. ה"אצבע" המצוקית שנראית במפה לא מאכזבת : המפל היבש שאנו מגיעים אליו, תחילה מלמעלה ואחר מדלגים לתחתיתו, משובב עין בעוצמתו. חדי עין מבחינים בהביטם מטה במשהו שנראה כשיח לבנבן ועירום. האם זו התאנה המובטחת ? נדע כשנגיע למטה.
הגענו. אכן נראה שזו התאנה ממנה שאב הערוץ את שמו הלא רשמי. אמנם דקדקני בוטניקה שבינינו טוענים כי זו אינה תאנה כלל וכלל, אלא פיקוס-בת-שקמה, המתחזה לתאנה, אלא שאינו מניב פירות כאחותו, אלא פגות קטנות וסמליות שאינן ראויות למאכל אדם, לא כל שכן מטייל. חונים בתחתית המפל הראשון ובצל התאנה-לא-תאנה (איזה צל ואיזה בטיח, בקושי יש שם רבע עלה), גזיות נשלפות וסנדויצ'ים מוצאים את דרכם ללוע רעב. ממשיכים.
עוד מפל מחכה לנו בהמשך, ובולדרים מספר, וגבים, כן גבים, מלאים במים כיאות לעונה ולנסיבות. הגב שבתחתית המפל השני מיועד לאמיצים ולמיטיבי-טפס. הגישה אליו היא דרך חריץ-מגלשה שפילסו המים בתוך הסלע ונדרשים סיוע ותמיכה בעליה ובירידה בחריץ המוביל כדי שכל הסיפור לא יסתיים במחלקה אורטופדית של סורוקה. כרגיל בלהקתנו, לא חסרים אמיצים שאינם מוותרים על ההצצה, ולא חסרים מסייעים. שווה שווה.
ממשיכים בירידה בערוץ ונשפכים לנחל נקרות פעם נוספת. טראומת כרמית עוד טריה למדי בזיכרון, כך שהירידה, בעיקר במקום בו יש אבנים "חופשיות", זהירה ואיטית. מה שבטוח. בנחל נקרות מתקדמים מערבה ודרומה, עוצרים בקטע קניוני ורב כוכים לקפה ומיני תרגימה, ממשיכים מערבה וצפונה, תוך כניסה ל"פרסה" של נחל נקרות , שלקראת סופה, כך אומר גלעד, אנו יוצאים למכתש ומיד יוצאים ממנו, ע"מ להגיע לדובדבן של הטיול, הלא הוא הר סהרונים. מה זה דובדבן, אבטיח. מה שנראה תמים למדי במפה מסתבר כעליה מכובדת למדי ששכרה בשפיצה : השמש המנמיכה מציפה באור אדמדם את כל הפנורמה המקסימה הנשקפת מפיסגת הר סהרונים : הר ארדון מצפון וגבעת חרוט בחזיתו, נחל רמון ונחל נקרות, מצוקי הגדה הצפונית של המכתש, ועוד ועוד, מלוא כל העין והלב.
מה נותר לנו ? השמש כבר במערב, עושה קולות של שקיעה, ירח מלא זורח, ט"ו בשבט היום. יאללה, גולשים לאוטובוס. יש קליטה בפלאפון, דיווחים לעורף : תדליקו בוילר, שימו עוף בתנור. נסיעה ארוכה, נגיע עוד שלוש שעות. נשאר קצת תה בתרמוס מהבוקר, תרגילי שחרור, נוהל קרוקס.
להתראות !
ולתמונות :
שלי, כמעט בלי מיון, כאן
של גיל (יותר יפות), כאן ,
של אֶמָה (מקסימות) כאן
