גלעד מאחר ? כן, גם זה קורה לפעמים. בייחוד כשממהרים להגיע מטיול בירדן או משהו כזה. נתגבר. מדרימים לכיוון מצפה רמון במזג אויר שמתוך האוטובוס נראה ממש קלאסי.
נקודת ההתחלה זהה לזאת של לפני שבוע (הר עריף למי שהיה) : ב"צומת הרוחות" פונים מערבה מכביש מספר 40 לכביש 171 ומתארגנים להליכה במפגש השביל המוביל צפונה לכיוון בורות לוץ.
השמש מתגלה כשקרנית לא קטנה, ומה שנחשב ליום קייצי מתוך האוטובוס החמים, מתגלה כגירסה מקומית של אחד הקטבים. מי שמיהר להתקלף לקראת ההליכה, נחפז חיש-קל להעטות עליו שכבות מגן לבל יכחיל מקור. הר הנגב זה הר הנגב. אנחנו באמצע מרץ והגובה מעל פני הים הוא בין 800 ל-1000 מטר.
מצפינים לכיוון בורות לוץ וכל מי שלא היה בשבוע שעבר בטיול להר עריף פוצח בקריאות התפעלות למראה משטחי הפרחים בערוצי הואדיות : קחוונים וחרציות, שמשונים וצבעונים, נץ החלב וזמזומיות, כלניות ונוריות, עיריוני צהוב ושום מדברי, קדד קדוש ומרווה שעירה, כחוליות ובן פרג ועוד אלף ואחד מינים ומיני מינים, מלוא כל העין. זה נגב זה ? זה גן עדן. המצלמות עובדות במרץ.
בורות לוץ אף הם בסימן של שנת שפע : מלאים במים וחלקם רוחשים ראשנים המייחלים ליום בו יהיו לצפרדעים. גם זו שאיפה. הופכי אבנים שבינינו מוצאים עקרב צהוב שגם הוא אינו מתלהב במיוחד, לא מחברתנו ולא מהקור.
ממשיכים מכאן צפונה ומעט מערבה בערוצו של נחל, ממנו עולים לאוכף שלמרגלות ראש אלות, משם עולים לראש אלות עצמו, כשבדרך סוטים טיפה ימינה כדי לבקר מטמורת בדואית שנמצאת במדרון המזרחי של ראש אלות. מהפיסגה יש תצפית מקסימה על כל הואדיות מסביב וגם על הסביבה הרחוקה יותר. גם פה נושבת רוח קרירה למדי, ואנו גולשים לכיוון נחל אלות עם אלותיו האטלנטיות הענקיות, עתיקות-היומין ועבות-הגזע . עצירה אחת או שתיים בדרך, מתעכבים על ענייני צמחייה וחקלאות עתיקה, מנסים לזהות צמחים בשמותיהם ומטפסים דרומה במתינות לכיוון הר רומם. מכיוון שנקודת ההתחלה שלנו גבוהה למדי, הרי שההגעה לפיסגתו של הר רומם אינה קשה במיוחד. תצפית על הפנורמה שמסביב, הראות טובה למדי, וגולשים בדרך העפר דרומה ומזרחה אל המפגש עם הכביש ועם האוטובוס.
מסתבר שנקודת ההתחלה היא גם נקודת הסיום, ומכיוון שכל הזמן הלכנו קדימה והגענו לאותו מקום, הוכחנו פעם נוספת שכדור הארץ הוא עגול.
גלעד נעלם באחד הצמתים בדרך צפונה, אנחנו מודים לאיתן המלווה ועופר החובש, ופורשים איש לביתו, איש לשבתו.
התמונות שצילמתי נמצאות כאן
תמונות ששלחה לי אראלה יואל נמצאות כאן,
ותמונות שצילם ישי נמצאות כאן
להתראות,
אבי
נקודת ההתחלה זהה לזאת של לפני שבוע (הר עריף למי שהיה) : ב"צומת הרוחות" פונים מערבה מכביש מספר 40 לכביש 171 ומתארגנים להליכה במפגש השביל המוביל צפונה לכיוון בורות לוץ.
השמש מתגלה כשקרנית לא קטנה, ומה שנחשב ליום קייצי מתוך האוטובוס החמים, מתגלה כגירסה מקומית של אחד הקטבים. מי שמיהר להתקלף לקראת ההליכה, נחפז חיש-קל להעטות עליו שכבות מגן לבל יכחיל מקור. הר הנגב זה הר הנגב. אנחנו באמצע מרץ והגובה מעל פני הים הוא בין 800 ל-1000 מטר.
מצפינים לכיוון בורות לוץ וכל מי שלא היה בשבוע שעבר בטיול להר עריף פוצח בקריאות התפעלות למראה משטחי הפרחים בערוצי הואדיות : קחוונים וחרציות, שמשונים וצבעונים, נץ החלב וזמזומיות, כלניות ונוריות, עיריוני צהוב ושום מדברי, קדד קדוש ומרווה שעירה, כחוליות ובן פרג ועוד אלף ואחד מינים ומיני מינים, מלוא כל העין. זה נגב זה ? זה גן עדן. המצלמות עובדות במרץ.
בורות לוץ אף הם בסימן של שנת שפע : מלאים במים וחלקם רוחשים ראשנים המייחלים ליום בו יהיו לצפרדעים. גם זו שאיפה. הופכי אבנים שבינינו מוצאים עקרב צהוב שגם הוא אינו מתלהב במיוחד, לא מחברתנו ולא מהקור.
ממשיכים מכאן צפונה ומעט מערבה בערוצו של נחל, ממנו עולים לאוכף שלמרגלות ראש אלות, משם עולים לראש אלות עצמו, כשבדרך סוטים טיפה ימינה כדי לבקר מטמורת בדואית שנמצאת במדרון המזרחי של ראש אלות. מהפיסגה יש תצפית מקסימה על כל הואדיות מסביב וגם על הסביבה הרחוקה יותר. גם פה נושבת רוח קרירה למדי, ואנו גולשים לכיוון נחל אלות עם אלותיו האטלנטיות הענקיות, עתיקות-היומין ועבות-הגזע . עצירה אחת או שתיים בדרך, מתעכבים על ענייני צמחייה וחקלאות עתיקה, מנסים לזהות צמחים בשמותיהם ומטפסים דרומה במתינות לכיוון הר רומם. מכיוון שנקודת ההתחלה שלנו גבוהה למדי, הרי שההגעה לפיסגתו של הר רומם אינה קשה במיוחד. תצפית על הפנורמה שמסביב, הראות טובה למדי, וגולשים בדרך העפר דרומה ומזרחה אל המפגש עם הכביש ועם האוטובוס.
מסתבר שנקודת ההתחלה היא גם נקודת הסיום, ומכיוון שכל הזמן הלכנו קדימה והגענו לאותו מקום, הוכחנו פעם נוספת שכדור הארץ הוא עגול.
גלעד נעלם באחד הצמתים בדרך צפונה, אנחנו מודים לאיתן המלווה ועופר החובש, ופורשים איש לביתו, איש לשבתו.
התמונות שצילמתי נמצאות כאן
תמונות ששלחה לי אראלה יואל נמצאות כאן,
ותמונות שצילם ישי נמצאות כאן
להתראות,
אבי
