יום שבת, 15 במאי 2010

מגלים את הנגב מגלים את החרמון

ולצפונים היתה עדנה. ככה זה כשהנגב עובר לחרמון. נו בסדר, מגיע להם פעם אחת לישון עוד שעה...




הירושלמים לעומתם משכימים מוקדם מהרגיל כדי להצטרף בנקודת היציאה ולא במסמייה כהרגלם. שרדנו גם את זה.


איתן כבר תפס קביעות על הליווי, החובש הוא הפעם אייל, ויעל אף היא בין מקבלי הפנים, למרות שאינה מצטרפת לטיול.


לדרך. עד לצומת אלונים, שם עושים הפסקה לקפה ומינהלות ניקוז, אוספים בצמתים אנשי מרכז וצפון ואפילו סניף ערד (איציק) משלב ביקור משפחתי עם דבקות במשימה, ומצטרף אלינו. הוא, המקל ההיסטורי, והבקבוקון.


עוד צפוניים מצטרפים באלונים ובצומת בית זרזיר, גלעד ממתין בצומת גומא, כך אומרים.


בהרכב מלא, חולפים על פני קריית שמונה ומתחילים לטפס. כבר בתחילת הנסיעה שמנו לב שלמרות הרמזים המתרבים לבואו של הקיץ הקרב, עדיין שולט מסביב הגוון הירוק, ולא החום-צהוב הבוהק של הנגב שאליו הורגלנו בחודשים האחרונים.


עוברים את עין קיניה, קלעת נמרוד, נווה-אטי"ב ופאתי מג'דל-שמס ומתארגנים להליכה במגרש החניה הגדול והשומם של אתר החרמון.

תחנה ראשונה ועתירת הסברים גאולוגיים היא בקעת מָן שנוצרה, כך גלעד, מקריסתן של דולינות (בולענים). יש מי שקושר את בקעת מָן והדולינות ומציע לקרוא לעמק עמק המנדולינות. חביב. בתחתית הבקעה, אשר הרים גבוהים לה מצפון-מערב ומדרום-מזרח, יש בריכה המלאה מי גשמים ועדרי בקר הרועים שם שוברים את צמאונם במימיה. גלעד אומר שהבריכה היא דולינה שנחסם פתחה התחתון בדיוק לשם כך : אגירת מים להשקיית העדרים. אנחנו ממשיכים בכיוון כללי מערב ובקעת מָן מובילה אותנו לנחל ערער. אנחנו הולכים על הגדה הדרומית של הנחל, אפשר גם לומר שאלו המורדות הצפוניים של הר שזיף והר כחל. עצירה בצילם של עצים המיוחדים לאיזור זה, אלון שסוע ענק, וערער גלעיני, סקירות על צמחים, חיות וגיאולוגיה מפי גלעד, ותצפית על כל הרכסים שמצפון וממערב, הר דב, שיאון ועוד ועוד. ציפור חמקנית שציוצה מטריד את גלעד, מתגלה לבסוף בגוונים של חום כתום, אך קצרו ידי המתמצאים מלזהותה.

עולים דרומה על הר כחל, נחים קצת לקראת סוף העלייה ואחר גולשים במורדותיו הדרומיים דרך מכרות הכחל, (מחצב עם תכולת עופרת גבוהה המשמש לאיפור ולרפואה עממית, על שמם נקרא ההר) אל "העמק הנעלם" שבתחתיתו בריכת בטון עם מים צלולים וקרים-פחד. אמיצים שבנו קופצים למים ויוצאים מהם תוך שניות עם גוון כחלחל-קפוא. מי יודע, אולי זה המקור לשמו של ההר השכן...



התייבשנו, אכלנו, שתינו תה/קפה באדיבותה של משפחת ורדי, והמשכנו במורד העמק המתחבר לנחל סנאים כשמגמת פנינו הר סנאים. במעלה ההר, קצת לפני הפסגה, עוצרים בחורבותיו של מקדש יטורי. מי הם היטורים ? איך זה שלא שמענו עליהם עד עכשיו ?   מוזר. עכ"פ מי שרוצה לדעת עליהם קצת יותר, יש כאן קישור בויקיפדיה.

ממשיכים לפסגתו של הר סנאים וכובשים אותה בסערה. סנאים לא פגשנו אבל תצפית נהדרת צפונה ומערבה, עמק החולה והרי הגליל העליון, ועוד צפונה, מלוא כל העין. הראות לא משהו, ובכל זאת יפה . גולשים דרומה ומזרחה לכיוון השביל המוביל לנווה אטי"ב, עוצרים ליד בריכת חפור, שהיא מאגר מים שנחפר ע"י הסורים, מוקפת בקיר אבנים יפה ובעצי זית מרשימים. פרות שבאות לשתות ממי הבריכה המבוצבצים, משלימות את המראה הפסטורלי.

חוזרים לשביל המוליך לנווה אטי"ב, הופך בהדרגה לאספלט ועובר בין מטעי דובדבנים ועדרי בקר, עלייה קטנה ואחרונה, ואנחנו במגרש החניה של מלון רימונים, שם ממתין לנו האוטובוס.




עוד עצירה ליד נבי חזורי, אתר קדוש לדרוזים שלידו יש גם אתר הנצחה לחללי סיירת אגוז ואתר פיקניקים. עוגות, יין ומיני תרגימה נשלפים ממסתורם, טיש לתפארת נפתח בצל אלוני הענק, מילים של תודה נאמרות לגלעד (תודה לציבי על היוזמה והאירגון) וכיאות למטיילים ותיקים, אנחנו משאירים את השטח נקי ונעלמים לתוך השקיעה. כלומר לאוטובוס בדרך הביתה.
זהו. נגמרה עוד עונה.




תודה לכולם על הקפה, העוגיות, הפירות היבשים, על הושטת העזרה במקומות הקשים, על כל מי שהגיש סעד לפצועים (היו לנו שניים במשך העונה, כרמית ואתי), ועל חדוות הטיול והאוירה הטובה שהיו לכל האורך. תודה על הפירגון לבלוג ולכל מי שתרם תמונות משלו.


תודה לצוות "אסכולות", כרמית, איתן, יעל וגלית לחובשים ולנהגים המתחלפים,


וכמובן לגלעד על החוכמה והנעימות שבהן הוא מוליך אותנו בשבילים.


היה תענוג,


להתראות,






אבי




קישור לתמונות שלי נמצא כאן


לתמונות של גיל נמצא כאן.  תודה לגיל ! כרגיל...

ולתמונות של אמה נמצא כאן. תודה גם לאמה על התמונות ועל ההשגחה הרפואית.





יום שבת, 8 במאי 2010

לא עומדים בצפירה. שוחים, שוחים.

הר צפירה, נחל צאלים עליון, בריכת צפירה וגבעת גורני

סוף הסידרה כבר מסתמן. יש עוד טיול אחד בחרמון, אבל כידוע החרמון זה לא כל כך נגב. הזהירו מפני שרב ויעל צילצלה שנביא הרבה מים ונופיע בלבוש הולם.



איתן כבר תפס קביעות בליווי והחובש הפעם הוא אביעד.
 שועטים דרומה, אם כי הפעם הכיוון הוא קצת יותר מזרחה, בין ערד למצדה, כך שסניף ערד (איציק) זוכה לאיסוף קל"בי, וסניף משאבי שדה (דניאל) צריך להטריח את עצמו קצת צפונה. שיהיה. גלעד מצטרף באחד הצמתים ואנו חולפים את ערד בדרך למצדה ונערכים להליכה ליד כפר הנוקדים.


היעד הראשון הוא בור עטין, שהוא בור חצוב לאיסוף מי גשמים. בתחתיתו עדיין יש קצת מים שנשארו מהגשמים האחרונים. פה ושם אנחנו רואים עדרי עיזים וקבוצות גמלים וכשממשיכים מבור עטין לכיוון הר צפירה, מלווה אותנו לאורך קטע נכבד מהדרך, טרקטור הרתום למיכלית מים והנהוג בידי בדואי מקומי.

הטיפוס להר צפירה קצת תלול והשביל הוא תערובת של פודרה וחצץ קטן, מה שקורין "דרדרת". זה מבטיח שהירידה תהיה אפילו יותר איטית מהעליה. התצפית מהר צפירה נחמדה והראות טובה. עדיין לא ממש לוהט, יש רוח קלה, ויש גם סימני חיים כשמשקיפים ממרומי התצפית : עדר עיזים פה, שיירת גמלים שם, וצמד חמורים שהולך במרץ מפה לשם. גם אנחנו עדיין בחיים למרות ההתנשפות.

גולשים בחזרה למטה ואח"כ צפונה בערוץ ללא שם, כשמגמת פנינו נחל צאלים עליון. פה ושם עצירה, רחצה בגבים, המלאים עדיין מים בחלקם, חבורה של ילדים בדואים רוחצת אף היא בגבים להנאתה, ועדר העיזים שלהם ממתין בינתיים בצד. יש גם בנות בדואיות שמשקיפות על כל העניין מלמעלה ומבקשות שלא נצלם אותן.


כנראה שהחתונה של גלעד (שהתרחשה, כך אומרים, לאחרונה) משפיעה על הנושאים שבהם הוא עוסק הפעם, ואנו זוכים למנה נדיבה של הסברים בתחום הביולוגי : חיי המין של השבלולים (לבנונית קמוטת פה), העכשובים (מבעיתן), והעיטים הניציים זוכים לסקירה נרחבת. מי יודע, אולי זה מרמז גם על ההתרבות הקרבה של המין הנדיר "גלעד המדברי" ? נקווה.

הערוץ ללא שם נשפך בסופו של דבר אל תוך נחל צאלים, שאף בו יש גבים, ודפנותיו המצוקיות מתנשאות משני צידינו. אנו הולכים באפיקו מזרחה, ובצומת עם דרך העפר, אחרי שזיהינו בגובה רב שני זוגות של עייט ניצי (גלעד מכיר אותם אישית, הם מנחל הרדוף) יוצאים מהאפיק בדרכנו לעיקוף המוביל לבריכת צפירה. טיפוס תלול למדי וירידה תלולה עוד יותר, שניהם לא ארוכים, עם יתדות ומדרגות, מסתיימים בגבים הנחמדים, יש הטובלים במים, האמיצים חוצים את שני הגבים הראשונים וגולשים לבריכה האחרונה היפה במגלשת האבן המוליכה אליה, ואחרים נחים או משלימים אספקטים קולינריים כאלה ואחרים.

 בדרך לבריכה אנו פוגשים בקבוצת צעירים חביבה מערד, שבאו לרחוץ אף הם בבריכה, ולא ממש היו מודעים לקשיים שצופנת הדרך אליה. הציוד האתגרי שהיה ברשותם הסתכם בביקיני ונעלי אצבע. נו, שויין. גם הם הגיעו בסוף. כל הכבוד.

שחינו, אכלנו, נחנו והצטלמנו, יאללה, לדרך. שוב, טיפוס עם יתדות וגלישה למטה לצומת דרך העפר, אך אבוי, אתי מחליקה ונופלת, והברך, אבוי, נחבלת קשות. הצוות הרפואי בראשות ד"ר אמה, ובסיוע ד"ר אילנה, נחלץ לסיוע ולחבישה, והצוות השיקומי והפיזיותרפי בראשות אראלה, משלים את הטיפול בעיסוי עם משחות פלא ומלים מרגיעות. חבורת מטיילים נחמדים עם ג'יפ שחוזרת אף היא מהבריכה, נענית ברצון לבקשתנו לעזרה, ולוקחת את אתי לכפר הנוקדים ואל האוטובוס הממתין לנו שם. גם פרידה שהתעייפה קצת, מצטרפת לאתי. תודה למטפלים ולג'יפאים !

 
פרק אחרון של היום הוא הטיפוס לגבעת גורני. גלעד מבטיח שהטיפוס מתון למדי. ההבטחה מתממשת ברובה. אבל כשברור שזה המאמץ האחרון להיום, הסוסים כבר מריחים את האורווה ומגייסים את טיפות האדרנלין והקלוריות האחרונות, לעליה ששכרה, תצפית נהדרת שטופה באור- שמש אלכסוני של אחה"צ, בצידה, והאוטובוס אף הוא מלבין באופק... בקיצור, לא נתווכח על קטנות כמו דרגת קושי וכאלה.


נקודת התצפית מאורגנת ומושקעת, מוקדשת לזכרו של איתמר איליה שנהרג באסון השייטת בלבנון בשנת 1997.


מילים אחרונות כיאות לסיום הסידרה מפי גלעד, סקירה גיאוגרפית קצרה על הפנורמה המקסימה הפרושה על 360 המעלות שמסביבנו (לא כולל המעלות של החמסין), ויאללה, הביתה.


סיום הסידרה אמרנו ? אכן, אבל יש עוד טיול השלמה לחרמון בשבוע הבא (גם את זה כבר אמרנו), ויש גם סידרה בשנה הבאה... 




כל התמונות שצילמתי נמצאות כאן.
התמונות של גיל נמצאות כאן.  תודה גיל.
התמונות שצילמה אראלה נמצאות כאן.  תודות גם אראלה. 
התמונות שצילמה אמה נמצאות כאן. תודה !
להתראות !



אבי