לא עומדים בצפירה. שוחים, שוחים.

הר צפירה, נחל צאלים עליון, בריכת צפירה וגבעת גורני

סוף הסידרה כבר מסתמן. יש עוד טיול אחד בחרמון, אבל כידוע החרמון זה לא כל כך נגב. הזהירו מפני שרב ויעל צילצלה שנביא הרבה מים ונופיע בלבוש הולם.



איתן כבר תפס קביעות בליווי והחובש הפעם הוא אביעד.
 שועטים דרומה, אם כי הפעם הכיוון הוא קצת יותר מזרחה, בין ערד למצדה, כך שסניף ערד (איציק) זוכה לאיסוף קל"בי, וסניף משאבי שדה (דניאל) צריך להטריח את עצמו קצת צפונה. שיהיה. גלעד מצטרף באחד הצמתים ואנו חולפים את ערד בדרך למצדה ונערכים להליכה ליד כפר הנוקדים.


היעד הראשון הוא בור עטין, שהוא בור חצוב לאיסוף מי גשמים. בתחתיתו עדיין יש קצת מים שנשארו מהגשמים האחרונים. פה ושם אנחנו רואים עדרי עיזים וקבוצות גמלים וכשממשיכים מבור עטין לכיוון הר צפירה, מלווה אותנו לאורך קטע נכבד מהדרך, טרקטור הרתום למיכלית מים והנהוג בידי בדואי מקומי.

הטיפוס להר צפירה קצת תלול והשביל הוא תערובת של פודרה וחצץ קטן, מה שקורין "דרדרת". זה מבטיח שהירידה תהיה אפילו יותר איטית מהעליה. התצפית מהר צפירה נחמדה והראות טובה. עדיין לא ממש לוהט, יש רוח קלה, ויש גם סימני חיים כשמשקיפים ממרומי התצפית : עדר עיזים פה, שיירת גמלים שם, וצמד חמורים שהולך במרץ מפה לשם. גם אנחנו עדיין בחיים למרות ההתנשפות.

גולשים בחזרה למטה ואח"כ צפונה בערוץ ללא שם, כשמגמת פנינו נחל צאלים עליון. פה ושם עצירה, רחצה בגבים, המלאים עדיין מים בחלקם, חבורה של ילדים בדואים רוחצת אף היא בגבים להנאתה, ועדר העיזים שלהם ממתין בינתיים בצד. יש גם בנות בדואיות שמשקיפות על כל העניין מלמעלה ומבקשות שלא נצלם אותן.

כנראה שהחתונה של גלעד (שהתרחשה, כך אומרים, לאחרונה) משפיעה על הנושאים שבהם הוא עוסק הפעם, ואנו זוכים למנה נדיבה של הסברים בתחום הביולוגי : חיי המין של השבלולים (לבנונית קמוטת פה), העכשובים (מבעיתן), והעיטים הניציים זוכים לסקירה נרחבת. מי יודע, אולי זה מרמז גם על ההתרבות הקרבה של המין הנדיר "גלעד המדברי" ? נקווה.

הערוץ ללא שם נשפך בסופו של דבר אל תוך נחל צאלים, שאף בו יש גבים, ודפנותיו המצוקיות מתנשאות משני צידינו. אנו הולכים באפיקו מזרחה, ובצומת עם דרך העפר, אחרי שזיהינו בגובה רב שני זוגות של עייט ניצי (גלעד מכיר אותם אישית, הם מנחל הרדוף) יוצאים מהאפיק בדרכנו לעיקוף המוביל לבריכת צפירה. טיפוס תלול למדי וירידה תלולה עוד יותר, שניהם לא ארוכים, עם יתדות ומדרגות, מסתיימים בגבים הנחמדים, יש הטובלים במים, האמיצים חוצים את שני הגבים הראשונים וגולשים לבריכה האחרונה היפה במגלשת האבן המוליכה אליה, ואחרים נחים או משלימים אספקטים קולינריים כאלה ואחרים.

 בדרך לבריכה אנו פוגשים בקבוצת צעירים חביבה מערד, שבאו לרחוץ אף הם בבריכה, ולא ממש היו מודעים לקשיים שצופנת הדרך אליה. הציוד האתגרי שהיה ברשותם הסתכם בביקיני ונעלי אצבע. נו, שויין. גם הם הגיעו בסוף. כל הכבוד.

שחינו, אכלנו, נחנו והצטלמנו, יאללה, לדרך. שוב, טיפוס עם יתדות וגלישה למטה לצומת דרך העפר, אך אבוי, אתי מחליקה ונופלת, והברך, אבוי, נחבלת קשות. הצוות הרפואי בראשות ד"ר אמה, ובסיוע ד"ר אילנה, נחלץ לסיוע ולחבישה, והצוות השיקומי והפיזיותרפי בראשות אראלה, משלים את הטיפול בעיסוי עם משחות פלא ומלים מרגיעות. חבורת מטיילים נחמדים עם ג'יפ שחוזרת אף היא מהבריכה, נענית ברצון לבקשתנו לעזרה, ולוקחת את אתי לכפר הנוקדים ואל האוטובוס הממתין לנו שם. גם פרידה שהתעייפה קצת, מצטרפת לאתי. תודה למטפלים ולג'יפאים !

 

פרק אחרון של היום הוא הטיפוס לגבעת גורני. גלעד מבטיח שהטיפוס מתון למדי. ההבטחה מתממשת ברובה. אבל כשברור שזה המאמץ האחרון להיום, הסוסים כבר מריחים את האורווה ומגייסים את טיפות האדרנלין והקלוריות האחרונות, לעליה ששכרה, תצפית נהדרת שטופה באור- שמש אלכסוני של אחה"צ, בצידה, והאוטובוס אף הוא מלבין באופק... בקיצור, לא נתווכח על קטנות כמו דרגת קושי וכאלה.

נקודת התצפית מאורגנת ומושקעת, מוקדשת לזכרו של איתמר איליה שנהרג באסון השייטת בלבנון בשנת 1997.


מילים אחרונות כיאות לסיום הסידרה מפי גלעד, סקירה גיאוגרפית קצרה על הפנורמה המקסימה הפרושה על 360 המעלות שמסביבנו (לא כולל המעלות של החמסין), ויאללה, הביתה.

סיום הסידרה אמרנו ? אכן, אבל יש עוד טיול השלמה לחרמון בשבוע הבא (גם את זה כבר אמרנו), ויש גם סידרה בשנה הבאה... 

כל התמונות שצילמתי נמצאות כאן.
התמונות של גיל נמצאות כאן.  תודה גיל.
התמונות שצילמה אראלה נמצאות כאן.  תודות גם אראלה. 
התמונות שצילמה אמה נמצאות כאן. תודה !
להתראות !



אבי